יד למורשת חיים הזז

יד למורשת חיים הזז ארכיון ומוזיאון ספרותי בבניין ההיסטורי שבו התגורר חיי?

בספרייתו של חיים הזז, המדפים הגבוהים ביותר, במקום שאי-אפשר להגיע אליו מבלי להזדקק לסולם מיוחד, הוקצו לספרים ביידיש. המקו...
25/05/2026

בספרייתו של חיים הזז, המדפים הגבוהים ביותר, במקום שאי-אפשר להגיע אליו מבלי להזדקק לסולם מיוחד, הוקצו לספרים ביידיש. המקום אליו "הוגלו" ספרי היידיש לא היה מקרי: למרות שהזז שלט בשפת אמו באופן מוחלט, קרא ואף כתב בה, סלידתו מהלשון שהיתה, בעיניו, אויבת העברית, היתה רבה. ובכל זאת, היתה בלבו פינה חמה לסופרי יידיש מן הדורות הקודמים, ובראשם כמובן שלום עליכם.
היו אולי כאלה שהרימו גבה בתמיהה כאשר דווקא חיים הזז הוזמן לשאת דברים בטקס חנוכת בית שלום עליכם בתל-אביב, לפני 60 שנה בדיוק, במאי 1966. אבל מי שהכירו אותו מקרוב, כמו הסופר י"ד ברקוביץ' – חתנו של שלום עליכם ומתרגם כתביו לעברית – ידעו את יחסו המיוחד של הזז לגדול הקלאסיקונים של ספרות יידיש, ואולי גם ציפו שדבריו שם יהוו מעין פיוס בין שתי התרבויות.
התצלומים מאותו טקס רב משתתפים, שנערך מול המגרש שעליו נבנה, לאחר כמה שנים, מוזיאון תל-אביב, באזור שעדיין היה שומם למדיי, חושפים גם את הפגישה המעניינת בין הזז לבין נכדתו של שלום עליכם, הסופרת האמריקאית בל קאופמן, שלא חדלה לעשן ולחייך כשהיא יושבת לצדו של חיים הזז הרציני וכבד-הראש.
את הדברים שאמר חיים הזז באותו טקס, שנערך ממש ביום שבו מלאו 50 שנה למותו של שלום עליכם, תוכלו למצוא בקובץ "משפט הגאולה", שראה אור לאחרונה במהדורה חדשה.
https://www.hazaz.org.il/hazaz-books/?ContentID=25306

אילו ניתן היה למדוד "ירושלמיוּת" ביצירות ספרות, אין ספק שכתבי הזז היו זוכים לניקוד גבוה במיוחד. נדודיו של חיים הזז בין כ...
14/05/2026

אילו ניתן היה למדוד "ירושלמיוּת" ביצירות ספרות, אין ספק שכתבי הזז היו זוכים לניקוד גבוה במיוחד. נדודיו של חיים הזז בין כל שכונות ירושלים הביאו אותו להיכרות בלתי-אמצעית עם בני כל העדות והשבטים והגוונים. אלה, התגלגלו עד מהרה לתוך סיפוריו והיו חלק מרשת צפופה, מאוד ירושלמית, של דמויות ונופים שאיש לא ידע לתאר אותם כמותו.

השיר "ירושלים של הזז" שפרסם זרובבל גלעד במוסף "הארץ" לפני 53 שנים, מנסה לקבץ את אותם גיבורים ירושלמים מסיפורי הזז, כשהם עולים ובאים יחד לקונן על מותו של האיש שברא אותם. הר הזיתים ואוגוסטה ויקטוריה, קפה וינה ושכונת נחלת-אחים, מאה שערים ועמק המצלבה – בכולם נטועה דמותו של הסופר הזה, בחייו האישיים ובסיפוריו.

הרכילות והלשונות הרעות עליה לא פסקו גם שנים לאחר מותה: מלאניה טשרניחובסקי, רעייתו של המשורר הנודע, בת אצולה רוסית וגם, א...
07/05/2026

הרכילות והלשונות הרעות עליה לא פסקו גם שנים לאחר מותה: מלאניה טשרניחובסקי, רעייתו של המשורר הנודע, בת אצולה רוסית וגם, אבוי לבושה, פרבוסלבית גאה.
דמותה המסתורית משהו של אותה אשה רוסייה גאה, מקבלת נופך מעניין בארכיון של חיים הזז: גלויות ומכתבים בכתב ידה הסוער ששיגרה אליו (ברוסית, כמובן) מגלים טפח מהבדידות הגדולה שהיתה שרויה בה ומקשיי היום-יום שנכפו על מי שגלתה מארצה ומעמה, ונאלצה לנדוד בין ברלין, פריז, תל-אביב וירושלים.
בחיים הזז הצעיר, ידידו האהוב של בעלה, מצאה אוזן קשבת לתנות לפניו את צרותיה. מכתביה אליו מפיחים חיים בדמותה העלומה, ומאירים גם את מערכת היחסים של הזז עם שאול טשרניחובסקי, שלמרות פערי הגילאים ביניהם ומעמדם השונה באותו הזמן, היו לידידי אמת קרובים.

בתמונה: גלויה ששלחה מלאניה טשרניחובסקי לחיים הזז מברלין לאיסטנבול.

התהלוכות הגדולות של אחד במאי, הנאומים חוצבי הלהבות והדגלים האדומים המתנוססים בידי הצועדים כבר הפכו להיסטוריה רחוקה. רבים...
30/04/2026

התהלוכות הגדולות של אחד במאי, הנאומים חוצבי הלהבות והדגלים האדומים המתנוססים בידי הצועדים כבר הפכו להיסטוריה רחוקה. רבים מאלה שארגנו את אותן תהלוכות ברוסיה הסובייטית ונשאו את דגל המהפכה, היו דווקא יהודים – ולא פעם, כאלה שזמן לא רב קודם לכן, עוד חבשו את ספסלי בית-המדרש ולמדו תורה. חיים הזז, שהיה עד לסערה שעברה על החברה היהודית ברוסיה המהפכנית, נתן לה ביטוי רב-עוצמה ברומן הגדול שלו, "דלתות נחושת" – ועוד קודם לכן, בנובלה "נהר שוטף".
לכבוד אחד במאי, הנה קטע קטן מתוך תיאור אחד במאי שאורגן בידי לא אחר מאשר מוטל פיקלני, יהודי צעיר שהשתלט באלימות על עיירה קטנה באוקראינה:

"את אחד במאי התקין מוֹטל פּיקלני בעסק גדול: בתהלוכה של עַם רב, ברוב דגלים וכלי-זמר. כל אנשי העיירה באו, איש לא נעדר. עומדים היו שורות-שורות, צפופים ודחוקים אלו עם אלו כגרעיני חמניות. החברים, אחד אנשים ואחד נשים, אחד בני-ברית ואחד שאינם בני-ברית, עמדו ודרשו בפניהם. הללו מחאו כף, עד שנטרדו כל הדרורים מן הגדרות ומבין האילנות ופרחו להם לכאן ולכאן."

"נהר שוטף" הוא אחת מן הנובלות הנפלאות הכלולות בספר נהר שוטף. עוד על הספר: https://www.hazaz.org.il/hazaz-books/?ContentID=25305

טקס פרס ישראל הראשון לא נערך על במה רחבת-ידיים, לא צולם (!) ולא שודר. דווקא אחד מבתי הקולנוע הקטנים ביותר בירושלים, קולנ...
23/04/2026

טקס פרס ישראל הראשון לא נערך על במה רחבת-ידיים, לא צולם (!) ולא שודר. דווקא אחד מבתי הקולנוע הקטנים ביותר בירושלים, קולנוע "ארנון" שברחוב לונץ, סמוך לכיכר ציון, היה זה שאכלס לראשונה את הטקס שהיה לחלק בלתי נפרד מאירועי יום העצמאות.
באולם המרתף הקטנטן, הצטופפו עשרות בודדות של אורחים – ובראשם, ראש הממשלה דוד בן גוריון ושר החינוך והתרבות, בן-ציון דינור, לציין את המאורע בצניעות אופיינית לאותם ימים.
מחוץ לאולם, חיכתה בהתרגשות רבה קבוצה של עולי תימן, שחשה כי היא חלק מן המאורע ההיסטורי: חתן הפרס לספרות עברית היה חיים הזז, שזכה בו על הרומן "יעיש". ברומן מונומנטלי זה, תיאר הזז ביד אומן את חיי היהודים בתימן על מנהגיהם השונים, בנאמנות שהביאה רבים מהם להאמין כי הוא התגורר עמם שם והיה עד מקרוב לאורח חייהם. "כשיצאנו החוצה אחרי הטקס הקצר", סיפרה לימים אביבה הזז בהתרגשות, "הופתענו לראות קבוצה גדולה של יוצאי תימן מחכים לנו ברחוב, בפתח הקולנוע, ובידיהם כלי נגינה עממיים שונים. כשראו את הזז, הקיפו אותו במעגל והחלו לשיר, לרקוד ולנגן בשמחה. את הדרך הביתה, מקולנוע ארנון שבמרכז העיר אל רחוב עזה, עשינו בתוך מעגל רוקדים, שלא חדלו מללוות אותנו בשירה ובנגינה."
הצניעות של אותו טקס, באה לידי ביטוי גם בתעודת הפרס המקורית שקיבל חיים הזז באותו טקס היסטורי, ביום העצמאות תשי"ג – 1953. תעודה זו מוצגת בארכיון "יד למורשת חיים הזז" – מכתב פשוט, מודפס במכונת כתיבה וחתום בידי שר החינוך והתרבות – בלי כל קישוט או עיטור.

כדי להימנע מהמולת הטקסים ושאונו של יום הזיכרון, היה חיים הזז עולה לקבר בנו בהר הרצל יום קודם לכן. הוא מעולם לא דיבר ולא ...
21/04/2026

כדי להימנע מהמולת הטקסים ושאונו של יום הזיכרון, היה חיים הזז עולה לקבר בנו בהר הרצל יום קודם לכן. הוא מעולם לא דיבר ולא כתב על כך. השכול הפרטי על נפילת בנו במלחמת השחרור היה מוצנע עמוק, הרחק מעין כל. אבל נדמה שרק אדם שחווה את העלייה לקבר בנו, יכול היה לכתוב סיפור, ובו הקטע הבא:

"משהגיעה לירושלים מיהרה לבית הקברות הצבאי ונשתטחה על קבר בנה. יוליק... כאן הוא. הנה. בטפח הסמוך לאבן זו. קרוב כל כך... היא בכתה, קראה לו, מיששה את האבן בידיה, ליפפה אותה. לשעה קמה, פסעה פסיעות קטנות, זהירוֹת, הקיפה את הקבר, עמדה למראשותיו ונדה ראש. חזרה והקיפה את הקבר, הציצה בקברות הסמוכים לו מימין לשמאל ובאה לילך. עמדה, הפכה פניה. מיד שבה בריצה של בהלה וחזרה ונשתטחה על הקבר, נאחזה בשתי ידיה באבן החמה ופרצה בבכי, והיו הדמעות נושלות מעיניה כענן שנשבר ושפך את מימיו.
יגעה וכושלת פנתה והלכה. אי-מזה הגיע קול הסַתתים שעשו באבן כקול שעון שמונֶה עתותיהם של אלו שהם מחוץ לזמן, בעולמי-עולמים. דבורים המו מסביב ונכנסו בפרחים שעל הקברות, צירצרו הצרצרים בקול המולה יבשה, לטאות התרוצצו בין האבנים ומשך ריח חריף של עצי אורן. מרחוק, מימין, הלבינה ירושלים כעיר שמדובר בה בדברי-אגדה, משמאל פשטו גבעות אלו לפנים מאלו ושמים משוּכים בכולן."

מתוך הסיפור "דברי הימים" מאת חיים הזז, בקובץ "אבן שעות" (תשל"ג)

באופן סמלי, בשעה שבה הובאה למנוחות רחל המשוררת לחוף הכנרת, ירד מן האונייה בנמל יפו עולה חדש שהגיע מצרפת, ושמו חיים הזז. ...
16/04/2026

באופן סמלי, בשעה שבה הובאה למנוחות רחל המשוררת לחוף הכנרת, ירד מן האונייה בנמל יפו עולה חדש שהגיע מצרפת, ושמו חיים הזז. היה זה בדיוק היום לפני 95 שנים, כשתקופה חדשה החלה בתולדות הספרות העברית בארץ-ישראל.

בדפים האחרונים של פנקס הכולל רשמים מן המטרו בפריז וטיוטות שונות לסיפורים שכתב עוד בצרפת, נמצאת עדות נדירה לאותם ימים ראשונים של הזז בארץ: טיוטה לנאום שנשא במסיבה שערכה לכבודו אגודת הסופרים העבריים בתל אביב, עם בואו.

"לא רבים הם הימים שאני עושה ביניכם ומעט הוא שראיתי", כתב שם הזז, "ואולם גם מעט זה יש בו כדי לחולל מהפכה בנפש. פעמים דומה עליי כאילו לא עברתי ממדינה למדינה, אלא עברתי מעולם אחד לעולם אחר – וגדולה מזו, לעולם מעורבב. כל שהוא שם יוצא מן הכלל – כאן הוא כלל, אמיתות שם מופרכות כאן מעצם עיקרן, ואי-אפשר לשאול כאן כדרך ששואלים שם [...] חש אני בנפשי שחייב אני לבדוק מחדש את מעשיי, את טעמי ונימוקיי כולם, וכל עבודתי טעונה חידוש ושינוי גמור."

הנה הוא, חיים הזז, בתצלום מאותם ימים ראשונים בארץ, כשהוא עדיין מסונוור מהשמש הירושלמית החזקה – ומסוחרר מן העולם החדש שנגלה לעיניו, אשר עתיד היה להיות הבסיס לעבודתו הספרותית במשך עשרות השנים הבאות.

גילויו של סיפור בלתי ידוע על תקופת השואה שכתב חיים הזז בשנות הארבעים, מעלה שאלות ותהיות. כסופרים עבריים אחרים בני דורו, ...
13/04/2026

גילויו של סיפור בלתי ידוע על תקופת השואה שכתב חיים הזז בשנות הארבעים, מעלה שאלות ותהיות. כסופרים עבריים אחרים בני דורו, שחיו בארץ-ישראל בימי מלחמת העולם השנייה ולא חוו את מוראות השואה, נרתע גם הזז מעיסוק בה. ובכל זאת, סמוך לתום מלחמת העולם השנייה – כנראה בשנת 1946 – הוא החל בכתיבתו של סיפור קצר, אולי אפילו רומן, שהתרחש באחת מעיירות פולין שתחת הכיבוש הנאצי.
מדוע לא השלים הזז את כתיבת הסיפור, ולא פירסם דבר מתוכו מעולם? האם חש שנגע בתחום לא לו, כמי שלא חווה בעצמו את אותן זוועות, או שמא סיבה אחרת היא זו שהביאה להחלטתו לגנוז דפים אלה?
שנים אחדות מאוחר יותר, דווקא הזז היה זה שנתבקש לחבר מגילת היסוד של "יד ושם" – אבל לניסיון התיאור האמנותי המפורט של זוועות השואה, לא שב.

בביתם עמוס יצירות-האמנות של אביבה וחיים הזז, ציור דיוקן זה דווקא היה חבוי בפינה נסתרת מעינם של הבאים, בשל הכאב הרב שהיה ...
12/04/2026

בביתם עמוס יצירות-האמנות של אביבה וחיים הזז, ציור דיוקן זה דווקא היה חבוי בפינה נסתרת מעינם של הבאים, בשל הכאב הרב שהיה קשור בו. זהו דיוקנו של זוזיק, בנו יחידו של חיים הזז, שהיום מלאו בדיוק 78 שנים לנפילתו בגבורה, בקרב על אוגוסטה ויקטוריה.

החתימה על ציור הדיוקן מאשרת: הוא נעשה בידי אנג'ליקה ש"ץ, מי שזכתה לכינוי "בת אבודה" – בתו של מייסד "בצלאל", בוריס ש"ץ, שהגיעה ארצה לאחר קום המדינה, ולא זכתה לתהילה שממנה נהנו יתר בני משפחתה. לפרנסתה, עם בואה ארצה, עסקה אנג'ליקה בציור דיוקנאות על-פי תצלומים. קרוב לוודאי, גם דיוקן זה של זוזיק נעשה על-פי תצלום, אך למרות זאת היא הצליחה להעביר את הבעת פניו בדיוק רב למדיי, שמחייה ממש את דמותו של הנער, שנפל עוד בטרם מלאו לו 20.

"אנחנו מציירים הרבה, בלי כל הפרעות", כתבה אודרי ברגנר לאביבה הזז בחורף 1952, והוסיפה בכנות: "לא כל הציורים מוצלחים, אבל ...
26/03/2026

"אנחנו מציירים הרבה, בלי כל הפרעות", כתבה אודרי ברגנר לאביבה הזז בחורף 1952, והוסיפה בכנות: "לא כל הציורים מוצלחים, אבל בכל מקרה, זה טוב לעבוד."

בני הזוג אודרי ויוסל ברגנר התיידדו מאוד עם אביבה וחיים הזז בתקופה שהתגוררו בשכנות, בצפת. בראשית שנות החמישים, צפת היתה מוקד משיכה לסופרים ואמנים שהעדיפו להתרחק מהמרכז בתל-אביב, ויסדו בבירת הגליל את "קרית האמנים". אודרי, ציירת צעירה ואמנית חשובה בפני עצמה, התקרבה מאוד אל אביבה, שהיתה בת גילה בדיוק (שתיהן נולדו ב-1927) וגם אחרי שבני הזוג הזז חזרו לירושלים נמשך ביניהן קשר מכתבים.

לצד מכתביה של אודרי ברגנר אל אביבה הזז, שמורים בארכיון "יד למורשת חיים הזז" גם כמה רישומים וציורים פרי מכחולה העדין, אותם הקדישה לידידתה. זהו אחד מאותם רישומים עדינים מאותה תקופה, בסגנונה הכה-ייחודי של אודרי ברגנר, שבימים אלה מלאו 99 שנים להולדתה.

Address

חובבי ציון 18
Jerusalem
9222609

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when יד למורשת חיים הזז posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Share

Category