08/06/2024
יומן הכזבים שלי – ברגעים של אמת – 2
***********************************************************************
מה את יותר אומנית או משוררת?
היא שאלה, לא זו ששואלת תמיד. אחת אחרת שגם היא לא טומנת שאלות במקלחת.
קודם כל בואי נדייק אני אומרת לה. בכלום אני לא יותר. אני רק פחות.
כל הגבות שלה הסתדרו בצורה של סימן שאלה. או במילים אחרות, לא הבינה.😟
אז ככה, המשכתי לה. כל דבר הוא דבר והיפוכו. ככל שאני יותר בשנים, ככה פחות שנים נותרו לי לחיות. אז מה כאן יותר? היותר או הפחות?
אורו עיניה במקצת.
וככל שאני עסוקה יותר בכל מה שקשור לענייני אמנות, למשל (ובשבילי המילה יצירה יותר נכונה, כי אני יוצרת, במילים ובצורות – נרחיב על כך, כי זו למעשה שאלתה). ובכן, ככל שאני עסוקה יותר בענייני אמנות, כך יש לי פחות זמן לעשות אמנות. אז זה יותר? או פחות? או אולי פחות או יותר?
וככל שאני מתנסה יותר, ויודעת לכאורה יותר, אני מבינה שאני יודעת פחות, כי תוך כדי רכישת הידע, אני מבינה כמה הוא עמוק וגדול ורחב, וכמה מתוכו אני לא יודעת. אז זה פחות או יותר?
וככל שאני זקנה יותר, אני פחות יפה, אבל יותר חכמה – אז מה כאן פחות, או מה יותר?
ועדיין לא עניתי לה על השאלה.
אבל בעצם עניתי לה, ואני לא בטוחה שהיא הבינה.
התכוונתי לומר לה שהכול יחסי, והכול תלוי בנקודת המבט, והכול תלוי ביום, ברגע מסוים, במצב רוח, ברוח התקופה, ועוד. אין כאן פחות ואין יותר. כל מה שיש, זה היש!!!!!
תראי, אמרתי לה, בטון רציני של אחת שמבינה (אפילו שידעתי שגם כשאני מבינה, אני לא מבינה כלום, אני מבינה לרגע, אני מבינה לגופו של עניין, מחר אולי אחשוב אחרת. הכול יחסי), תראי, אמרתי לה, להגיד פחות או יותר, זה אולי נשמע 'כמותי' כלומר רצון לכמת ולהגדיר משהו, אבל זה גם שיפוטי. וזה גם סובייקטיבי.
סובייקטיבי? היא שאלה. מה פה סובייקטיבי.
או. אז אני אומר לך מה סובייקטיבי כאן. אותי השאלה הזאת למשל לא מעסיקה. אני יוצרת, פעם במלל, פעם בצורה וחומר, פעם בשניהם יחד, פעם באף אחד לא, פעם זה מתערב בזה, פעם זה לוקח תשומת לב כמו בן יחיד, בפעם אחרת האחר משתלט על כל חלקה טובה.
מעולם לא שאלתי את עצמי מה אני יותר. לא ניסיתי להגדיר את עצמי ו/או לתת לי ציון כל שהוא. פשוט הייתי שם איתי בזמן אמת, ונתתי ל 'עצמי' שלי לרעות בשדות האחו היוצר שלי. לא שאלתי את עצמי את השאלה שאת שואלת.
והנה את באת. כי את רוצה להגדיר אותי? או לתת לי ציון כלשהו?
כאילו את מוטרדת. את לא יודעת מה אני (ומה איכפת לך בעצם), ואת מבקשת את עזרתי שאעזור לך למפות את עצמי. אז, יש לי עצה. בואי נחכה יחד ליום שבו אעלם מעל פני האדמה. אז תוכלי לקחת את כל עולם העשייה שלי (הפורה. כן, כן) לעשות על זה מחקר מדעי כמותי כדי לדעת להגדיר מה הייתי יותר, ומה פחות. ואז יתברר לך שגם מה שחשבת שהוא פחות, הוא בקטגוריה של היותר, כי הוא הרבה.
ובינתיים ככל שאני מתקדמת בתשובה אלייך, אני פחות מבינה את השאלה, פחות רוצה להשיב, ועוד פחות רוצה להתייחס ברצינות.
עד עכשיו הייתי צינית.
עכשיו, לו רציתי להתייחס ברצינות לשאלתך. כי נגיד שאני יושבת באולפן טלוויזיה ורפי רשף שואל אותי את זה, או רוני קובן. האם זה מה שאענה לו, להם?
לאאאאאאאאאאא
בטח אלבש לי פרצוף רציני וחושב וכן ואמיתי ואומר לו. אני גם וגם. או שאומר לו תלוי בתקופה, בזמן, במה שקורה, במשימות שנטלתי על עצמי, במצב הרוח שלי. כל התשובות הסטנדרטיות של אנשים שבאמת יוצרים ועוסקים בשני הדברים האלה (הי, אני הרי חוקרת ויוצרת רב תחומית). אני בטח אעשה פרצוף של חושבת אותנטית כזאת, ואענה תשובה רצינית, בלי לתת באותו זמן את הדעת על כך שזו שאלה טיפשית. כי מה זה משנה, למי זה משנה, ומי מודד.
ותוך כדי זה חשבתי שאולי בשביל המודדים האלה צריך להמציא את המכשיר 'ארטומטר'.......
ועכשיו אני חושבת, תוך כדי כתיבה על כל מיני תשובות מחוכמות שאולי היה כדאי לי לתת ברגעים קדושים אלה. כמו, איך אדע? הרי אני לא עושה תחרות עם עצמי. אני יוצרת בשתי שפות – השפה החזותית והשפה המילולית – והשלם הזה בשבילי גדול יותר מסך חלקיו. זה השלם שלי.
אלה שדות היצירה שלי, וכמו שלא תשאלי אותי את מי אני אוהבת יותר מבין ילדיי, כך אל תשאל אותי מה אני יותר. אם אגיד אמנות – האסכים להעליב את השירה? ואם אומר כתיבה ושירה, האם אסכים להעליב את האמנות? או לחילופין אם אומר שאני יותר משוררת, אני מעליבה את עצמי כאומנית חזותית, ולהיפך. אז בינתיים, האמת, אני לא יודעת כלום. אני פשוט בשטח, עושה לפי צו השעה הפנימית שלי, או צו השעה החיצונית, והתשובה לשאלה שלך יש עוד זמן, ואני מקווה שהרבה זמן. תתייחסי לזה כאל שאלה שממתינה לתשובה שנמצאת בזמן דגירה.
ונחזור לנקודת ההתחלה. נכון לעכשיו אני פחות בהכול, וככל שאני ממשיכה ועושה כך זה נהיה יותר ויותר. ועדיין זה הרבה פחות מהפוטנציאל שטמון בתוכו.
פעם שאלה אותי חברה טובה מתי עשית או את עושה את הכול? ואני עניתי לה שמה שעדיין לא עשיתי הוא הרבה הרבה יותר ממה שכבר כן עשיתי.
ואז הלכתי לדרכי מהורהרת, ושאלתי את עצמי, מה אני יותר, ועניתי לעצמי תשובה (זמנית אולי) אני פחות או יותר שניהם – וכמה שאעסוק בזה או בזה, אף פעם זה לא יותר, תמיד זה פחות ממה שהייתי רוצה.
וזה אגב, כאשר נשאלתי אני עצמי והתרציתי להשיב. אבל, אם ישאלו מישהו אחר את השאלה הזאת ביחס אלי, ייתכן שתהיינה לו תשובות לגמרי אחרות. וזה כל היופי.
*מתוך 'יומן הכזבים שלי - ברגעים של אמת' - פרק 2 .
הציור, פרט מתוך 'ספר אמן' - 'ארץ בראשית' - 2020
