08/05/2026
חברים יקרים
צאצאי זדונסקה וולה בישראל ובתפוצות
במהלך עיון במסמכים היסטוריים נדירים של קהילת זדונסקה וולה, בספר היזכור של הארגון נחשפתי לדו”ח מרגש ומצמרר במיוחד, המתאר את טקס האזכרה שערכו יוצאי זדונסקה וולה בניו יורק ביום 11 בספטמבר 1966 רק 24 שנים לאחר חורבן הקהילה בשואה.
המסמך מתאר טקס זיכרון שהתקיים למרגלות מצבת הזיכרון לקדושי זדונסקה וולה בבית העלמין “ברון הירש” בסטייט איילנד, ניו יורק, בחלקת זדונסקה וולה מקום אשר שימש במשך שנים מוקד התכנסות וזיכרון ליוצאי העיר בארצות הברית.
לצד הדברים המרגשים, צירפתי כאן צילומים היסטוריים מתוך אותו דו”ח נדיר. הצילומים שוחזרו וחודדו , אך נשמרו בשחור לבן מתוך רצון לשמור על האותנטיות, האווירה והכבוד למסמך ההיסטורי המקורי.
הדברים הכתובים שם אינם רק תיעוד היסטורי.
הם זעקה של דור שלם.
דור שאיבד הורים, אחים, אחיות, ילדים, משפחות ועולם יהודי שלם ובכל זאת בחר להמשיך לחיות, לזכור ולהנציח.
בטקס ההוא התכנסו יהודים מכל רחבי ניו יורק והסביבה. הם הגיעו יחד באוטובוס שכור, כפי שנהגו לעשות מדי שנה, כדי לעמוד בדומייה לזכר יקיריהם.
בדברי הפתיחה הזכירו הדוברים את חורבנה של קהילת זדונסקה וולה את בתי הכנסת, מוסדות התרבות, בתי הספר, הארגונים והמשפחות שנמחקו באכזריות בידי הנאצים.
אך דבר אחד בולט במיוחד במסמך הזה:
כבר בשנת 1966 יותר מעשרים שנה לאחר המלחמה הזהירו ניצולי השואה מפני התגברות האנטישמיות בעולם.
הם דיברו על כך שחסידי היטלר מרימים שוב את ראשם, על גילויי אנטישמיות בגרמניה ובמדינות נוספות, ועל החובה לעמוד על המשמר ולהיאבק בכל גילוי של שנאת יהודים.
כמה מצמרר לקרוא את הדברים הללו כיום, כמעט 80 שנה לאחר השואה.
גם היום אנו רואים ברחבי העולם הפגנות הסתה נגד יהודים, מתקפות אנטישמיות, קריאות להשמדת ישראל, שנאה גלויה ברשתות החברתיות ולעיתים אף ניסיונות למחוק או לעוות את זכר השואה.
דווקא משום כך האחריות שלנו גדולה מאי פעם.
אותם ניצולים הבינו כבר אז, שאם לא יספרו העולם ישכח.
לכן הם פעלו ללא הפסקה:
להקים אנדרטאות,
לערוך טקסי זיכרון,
לאסוף עדויות,
לכתוב ספרי יזכור,
ולתעד את שמות הנספים כדי שלא ייעלמו מן העולם.
באחד הקטעים המרגשים ביותר במסמך נאמר:
“אנו, המעטים שנותרנו בחיים בדרך נס, איננו יכולים לשתוק או לשכוח את מה שנעשה ליקירינו. עלינו לדאוג שהעולם והדורות הבאים ידעו על הטבח הנורא שבוצע.”
אלו מילים שחייבות להדהד גם אצלנו כיום.
דור הניצולים הולך ומתמעט לנגד עינינו.
בשנים הקרובות כמעט שלא יישארו עוד עדים חיים לשואה.
ואז
האחריות תעבור כולה אלינו.
לבני הדור השני, השלישי והרביעי.
עלינו להמשיך לספר.
להמשיך לתעד.
להמשיך לקיים טקסים.
להמשיך לחפש שמות, תמונות, מסמכים וסיפורי חיים.
ולהמשיך להעביר את מורשת קהילת זדונסקה וולה לדורות הבאים.
זהו בדיוק תפקידו וייעודו של ארגון יוצאי זדונסקה וולה כיום.
לא רק לזכור את העבר
אלא גם להבטיח שהזיכרון ימשיך לחיות בעתיד.
יהי זכר קדושי זדונסקה וולה ברוך ונצור בליבנו לעד
שבת שלום
Dear friends,
Descendants of Zdunska Wola in Israel and throughout the Diaspora,
While reviewing rare historical documents of the Zdunska Wola community in the organization’s Yizkor Book, I came across a deeply moving and heartbreaking report describing the memorial ceremony held by former residents of Zdunska Wola in New York on September 11, 1966 only 24 years after the destruction of the community during the Holocaust.
The document describes a memorial gathering held beside the memorial monument dedicated to the martyrs of Zdunska Wola at Baron Hirsch Cemetery in Staten Island, New York, within the Zdunska Wola section a place which for many years served as a central gathering point of remembrance for former residents of the city in the United States.
Alongside these moving words, I have attached historical photographs from this rare report. The images were restored and enhanced for clarity, while carefully preserved in black and white in order to maintain the authenticity, atmosphere, and dignity of the original historical document.
The words written there are not merely historical documentation.
They are the cry of an entire generation.
A generation that lost parents, brothers, sisters, children, families, and an entire Jewish world and yet chose to continue living, remembering, and commemorating.
At that ceremony, Jews from across New York and the surrounding areas gathered together. They traveled by chartered bus, as they did every year, in order to stand in silence and honor the memory of their loved ones.
In their opening remarks, the speakers recalled the destruction of the Jewish community of Zdunska Wola its synagogues, cultural institutions, schools, organizations, and families that were cruelly annihilated by the N***s.
Yet one point stands out especially in this document:
Already in 1966 more than twenty years after the war Holocaust survivors warned about the growing rise of antisemitism around the world.
They spoke about Hitler’s followers once again raising their heads, about manifestations of antisemitism in Germany and other countries, and about the obligation to remain vigilant and fight every expression of hatred toward Jews.
How chilling it is to read these words today, nearly 80 years after the Holocaust.
Even today, we witness antisemitic demonstrations around the world, attacks against Jews, calls for the destruction of Israel, open hatred on social media, and at times even attempts to erase or distort the memory of the Holocaust itself.
Precisely for this reason, our responsibility today is greater than ever before.
Those survivors already understood then that if they would not tell the story the world would forget.
Therefore, they worked tirelessly:
to establish memorials,
to hold remembrance ceremonies,
to collect testimonies,
to publish Yizkor books,
and to document the names of the victims so they would never disappear from history.
One of the most moving passages in the document states:
“We, the few who miraculously remained alive, cannot remain silent or forget what was done to our loved ones. We must ensure that the world and future generations will know of the terrible slaughter that was perpetrated.”
These are words that must continue to resonate with all of us today.
The generation of Holocaust survivors is gradually disappearing before our eyes.
In the coming years, there will almost no living witnesses left.
And then
the responsibility will pass entirely to us,
to the second, third, and fourth generations.
We must continue telling the story.
We must continue documenting.
We must continue holding memorial ceremonies.
We must continue searching for names, photographs, documents, and life stories.
And we must continue passing on the heritage of the Zdunska Wola community to future generations.
This is precisely the mission and purpose of the Organization of Former Residents of Zdunska Wola today.
Not only to remember the past
but also to ensure that the memory will continue to live in the future.
May the memory of the martyrs of Zdunska Wola be blessed and forever preserved in our hearts.
Shabbat Shalom.
Muzeum Historii Miasta Zduńska Wola
