09/05/2026
האמן גבריאל לייטנר שמציג בתערוכת מרחב מוגן, בגלריה בן-עמי.
לקראת הוצאת הספר השלישי שלו "מה שלא הספקתי לומר".
"המילה חזקה כמו הצילום, ושניהם
יחד מוסיפים נדבך על נדבך"
האמן הרב־תחומי, המשורר והסופר גבריאל לייטנר משלב בין דימוי חזותי בצילומים ייחודיים למילה הכתובה בשני ספריו
"ועדיין עוגן – הגיגים צילומיים" ו"עכשיו הכול חרוט לחופש" (הוצאת נוצה־ספרים) ובתערוכות שבהן הוא משתתף
מאת יהורם גלילי
"כמעט כל בני משפחת הוריי נרצחו, כך
שגדלתי עם הורים ולימים גם עם דוד,
כילד יחיד ללא אחים. אנו, כל ילדי
הקיבוץ, גדלנו כאחים, והיה במופלא
שלמרות החינוך המשותף, כל אחד בסופו
של יום דומה להוריו. הוריי, שמואל ומרים
לייטנר, חיו כל חייהם הבוגרים בקיבוץ
גזית. שניהם נפטרו לאחר חיים מלאים
של התחדשות, תרומה לקהילה ויצירה
משמעותית, שמהדהדת את זיכרון
השואה – ואת התקווה שנולדה לאחריה"
כך אומר האמן הרב־תחומי, המשורר
והסופר גבריאל לייטנר, שבשנים האחרונות
משלב בין דימוי חזותי למילה הכתובה, כפי
שבא לידי ביטוי בשני הספרים שהוציא
לאור המשלבים שירה וצילום: "ועדיין עוגן
– הגיגים צילומיים" ו"עכשיו הכול חרוט
לחופש", שניהם יצאו לאור בהוצאת
נוצה־ספרים. הספרים נמכרים בחנויות
הספרים ברחבי הארץ ובחנות הדיגיטלית
של "עברית". בימים אלו הוא עובד על ספר
שלישי בשם "מה שלא אמרתי", שגם
משלב בין שירה לצילומים אמנותיים.
במוצ"ש הושקה בגלריית בן עמי שברחוב
החשמל 12 בתל אביב התערוכה "מרחב
מוגן" (אוצר: דורון פולק), שבה מציג
לייטנר את יצירותיו הייחודיות עם אמניות
ואמנים נוספים. שעות הפעילות של
הגלריה: ראשון עד חמישי – 22:00-10:00
שישי – 14:00-10:00, שבת –
22:00-10:00.
במקביל, השבוע הושקה
בגלריית האמנים של קניון עופר רמת אביב
בתל אביב (על הקיר החיצוני של הקניון
הפונה לרחוב איינשטיין, בין ארקפה לגרנד
קפה) התערוכה "לקחת נשימה" (אוצרת:
איילת אומראי־ביתן), שגם בה משתתף
לייטנר עם צילומיו האמנותיים. הכניסה
חופשית לשתי התערוכות בשעות
הפעילות.
לייטנר, נשוי אב לשלוש בנות ובן וסב ל־10
נכדים, מתגורר במזכרת בתיה וחבר
באגודת אמני ראשון לציון. הוא מדען
וחוקר, ד"ר באימונולוגיה. האוניברסיטה
העברית בירושלים. עבד במשך שנים רבות
במכון הווטרינרי בית דגן. במקביל לשנים
של מחקר הוא לומד ומשתתף בקבוצות
צלמים. הוא הציג ומציג את יצירותיו
הייחודיות בתערוכות יחיד וקבוצתיות
בארץ ובעולם. "בעשור האחרון עובר
הצילום תהליך ליצירות אומנות צילומית,
שעיקרן מינימליזם והפשטה. מצאתי כי
המילה חזקה כמו הצילום, ושניהם יחד
מוסיפים נדבך על נדבך", הוא אומר.
הוא משורר מזן מיוחד, שהחל לכתוב
שירים בשלב מאוחר בחייו. זאת לאחר
שצבר ניסיון חיים כלוחם במלחמות
ישראל, מדען וחוקר שפרסם מאמרים
רבים, וכאמן יוצר. עושר החוויות שצבר
וחוכמת החיים שלו מעניקים לשיריו תיבת
תהודה שמהדהדת אמיתות אוניברסליות
עמוקות. ראייתו החודרת מבעד למסכי מוסכמות ופרות
קדושות נוגעת בלבבות, דווקא משום פשטותה וצניעותה.
עיקרון זה מדריך אותו גם בצילומים שהוא מצלם, כשהוא
מתמקד בפרט וזונח את ההקשר, ובכך משלים את המהלך
ליצירה מינימליסטית ומופשטת שמהדהדת את הפרטים
שבשיר ומרחיבה את אופק התייחסותו מעבר לפרטי והלאומי
אל עבר האדם האוניברסלי.
הוא נולד בשנת 1949 בעפולה, בזמן שהותם של הוריו, שמואל
ומרים לייטנר – ניצולי שואה – בהכשרה בקיבוץ הזורע. עם
סיום הלימודים התגייס ושירת כקצין בחיל התותחנים, בסדיר
ובמילואים – עד לדרגת מפקד גדוד. הוא השתתף במלחמות
ששת הימים, יום הכיפורים ושלום הגליל. "פרק זה בחיי,
למרות שהיה בעל משמעות לאורך כ־30 שנה, אינו תפארתי,
ושרטוטיי מצאו את מקומם בספרי השירה שכתבתי", הוא
מגלה.
לאחר שחרורו מהצבא חזר לקיבוצו. בשנת 1971 התחתן עם
אשתו רות, שהייתה מתנדבת מארצות הברית, והם חיו בו עד
שנת 1984. בשנים אלו עבד בענף הצאן – תחילה כעובד
ובהמשך כמנהל דיר הצאן לחלב, ובשנתיים האחרונות
באגודת הנוקדים, כולל מאות ימי מילואים ביום הכיפורים
אחריה ובמלחמת שלום הגליל. בשנים אלו הצליח לסיים
לימודי תואר ראשון בביולוגיה ולהוליד שלושה ילדים.
בעקבות מלחמת שלום הגליל והמילואים בלבנון התגבשה
בליבו ההבנה שאין איש שיודע ומכוון את שהות צה"ל בלבנון.
"לאחר חודש סוער של מילואים הגעתי לתובנה שאיני מסוגל
לתת תשובות לעצמי ולחיילים שלי מדוע אנו שם, וגמלה
בליבי החלטה לקחת פסק זמן מהצבא ומהארץ ולנסוע
ללימודים בארצות הברית. בשנת 1984 ארזנו, כולל את
שלושת ילדינו – הבכורה בכיתה ה' והקטנה בת שנתיים –
וטסנו לשיקגו, להורים של אשתי. לאחר חודש קבענו את
משכננו החדש ליד אוניברסיטת מרילנד, רחוק מריכוז
הישראלים ב'קיבוץ' שבבטסדה", הוא נזכר.
לאחר שלוש שנים חזרו לייטנר ומשפחתו לארץ ועברו
להתגורר ברחובות, שם הוא סיים את לימודי ה־PhD בקמפוס
ברחובות של האוניברסיטה העברית, בתחום האימונולוגיה.
בתקופה זו נולדה בתם הרביעית. הוא המשיך לשרת במילואים
כמדריך במכללות פו"ם. בהמשך חזר עם משפחתו לארצות
הברית להשלים התמחות. עם חזרת המשפחה
לארץ התקבל למכון הווטרינרי בבית דגן כחוקר
במעבדות למחלות עטין, עד פרישתו לגמלאות
בשנת 2016 בדרגת פרופסור חבר. כיום הוא
משמש כמדען הראשי (CSO) של חברת ההזנק
ARMENTA, המפתחת מכשיר על בסיס גלי הלם
לטיפול בדלקות עטין כאלטרנטיבה לאנטיביוטיקה.
במהלך שנות המחקר פרסם כ־200 מאמרים,
מאות תקצירים והרצאות בכנסים מדעיים.
