Street Art Gallery, גלריה ראשונה מסוגה בישראל, מצטרפת למגמה עולמית של גלריות המוקדשות לאמנות רחוב שנפתחות בעשור האחרון בבירות תרבות כמו ניו יורק, לוס אנג'לס, לונדון, פאריס וטוקיו. מגמה זו הולכת ומתרחבת בד בבד עם צמיחתה המטאורית של העשייה האמנותית בתחום, והעניין הציבורי והמסחרי הגובר בה.
בדומה לאחיותיה מעבר לים, Street Art Gallery ממוקמת בלב ליבה של זירת אמנות הרחוב המקומית שממנה צמחה: במרכזו של ר
חוב אברבאנל שבשכונת פלורנטין, מאחורי בית הכנסת הבוכרי, המעוטר גם הוא ציורי קיר. בכך היא מבקשת לגלם מעין המשך טבעי לעבודות הממלאות ומחיות את קירות הבניינים שמסביבה, ובו בזמן, לספק הצצה לגוונים ורבדים נוספים שלהן. זהו איננו נסיון לתלוש, לבודד ולתחום את אמנות הרחוב בתוך חלל גלריה צח וסטרילי, אלא יותר הצמחה של קורת גג מסביבה כדי לשמר ולטפח אותה בתנאים המתאימים ביותר, לאפשר לה, וליוצריה, להתקיים ולנשום.
העבודות שיוצגו בStreet Art Gallery מתפרשות על קשת רחבה של נושאים, השפעות, מדיומים וטכניקות. כידוע, מה שהחל כגרפיטי תחת שמות בדויים ואפילו נתפס כ"ונדליזם" או סימון טריטוריה של כנופיות, צמח לכדי תנועת אמנות מרתקת ודינמית שעומדת כיום לגמרי בפני עצמה. בין האמנים שעסקו בה במסגרת עשייתם אפשר למנות את ז'אן מישל בסקיאט, קית' הרינג, וכמובן עד ההצלחה הבינלאומית האדירה של בנקסי כיום. כמוהו, רבים מהאמנים שעוסקים באמנות רחוב עדיין עובדים תחת שמות בדויים כדי להשמר מהרשויות. הם פועלים במרחב הציבורי בטכניקות שנעות בין גרפיטי, לשבלונות,למיצבי רחוב,לפוסטרים ומדבקות, ועד לשיטות עבודה מסורתיות לחלוטין כמו ציור והדפסי משי. שמות מהזירה האורבנית– מוכרים לצד חדשים, ומקומיים לצד בינלאומיים– יחשפו בגלריה את דרכי עבודתם המגוונות כפי שהן מתקיימות מחוץ לזירה זו, ובהמשך לה, בחלל הסטודיו. בכך תהווה הגלריה מעין יציר כלאיים של פנים וחוץ, של מרחב ציבורי וגלריסטי.
חלל הגלריה, ששימש בעבר כנגריה , הוא בעל תקרות משופעות הנישאות לגובה חמישה מטרים ובהן חלונות זכוכית המכניסים פנימה אור יום (או אור ירח, או חושך), ומתנהג כמו בית מגן, אך גם כתזכורת לכיפת השמיים שתחת לה רגילים אמנים אלה לפעול. זהו חלל שכשמו כן הוא– קורת גג.
לStreet Art Gallery מספר מוטיבציות עיקריות:
האחת, היא לחשוף את הציבור הסקרן המגיע בהמוניו לסיורי אמנות רחוב בשכונת פלורנטין, גם לפן נוסף בעבודתם של מי שיוצרים אותה. פן שממשיך לתקשר עם הרחוב מבחינה אסתטית, תוכנית, וחומרית (עבודות סטודיו רבות של אמנים אלה נעשות על גבי found objects שנמצאו ברחוב ונלקחו לסטודיו), אך נוצר בחלל סגור ובתנאים אחרים ומאפשרים.
השנייה, היא לקיים דיאלוג עם הסביבה הדרום עירונית המתפתחת במקום להיאטם בפניה, כשכאמור, קורת הגג היא החשובה כאן, ולא הקירות התוחמים.
השלישית קשורה בשימור; מאחר ואמנות רחוב יכולה להיעלם, להימחק או פשוט להשתנות שעות ספורות אחרי יצירתה, Street Art Gallery תאפשר לעבודות אלו להמשיך להתקיים, ואפילו למצוא בית קבוע אצל מבקר או מבקרת שהתאהבו בהן.
המוטיבציה האחרונה, ואולי החשובה ביותר, היא זו: אמנות רחוב, אמנות אורבנית, מאופיינת באפקט חזק ומיידי על הצופה, כזה שתופס אותו גם כשהוא מוקף ברעשי הכרך ובמראותיו. פעמים רבות היא בעלת אמירה פוליטית וחברתית חזקה, לא מרוככת, ובהיותה מיידית ולא כזו שמחכה לתאריך ההצגה בגלריה, היא נוטה להיות אקטואלית מאד. את כל העוצמות האלה רוצה הגלריה לאגד ולאפשר כחוויה פתוחה ומרגשת עבור מבקריה, תוך דגש על כך שאמנות, בראש ובראשונה, אמורה להסעיר, לענג, להביא למחשבה, השראה, ואפילו שינוי, ולא ליישור העניבה או תחושה של היסוס, ניכור או חוסר הבנה.
מי שעומדים מאחרי מיזם זה הם אלי אדרי ודניאל סיבוני שהחליטו לשתף פעולה כדי להגשים את תשוקתם המשותפת, איש איש מתחומו. אלי אדרי, המוכר מגלריה "פחות מאלף" שמסורה לקידום אמנות ישראלית איכותית במחיר השווה לכל כיס, מכיר היטב את סצינת אמנות הרחוב בשכונת פלורנטין המושכת אליה מבקרים וסיורים מודרכים מהארץ ומחו"ל, ורוצה להרחיב את מעגלי עשייתו ותרומתו הקהילתית באופן שיכליל גם אותה וייתן לה בית קבוע. דניאל סיבוני, צלם, אדריכל ומעצב סטים בינלאומי שעבד עם גדולי המותגים והמגזינים המובילים, מקדיש את עצמו לתיעוד אמנות הרחוב כבר שנים רבות ומכיר לעומק את חודי החנית של עשייה זו בכל מוקדי אמנות הרחוב העולמיים. אחרי קריירה ארוכה של שימור אמנות הרחוב בצורה של צילום, הוא חובר לאדרי בפתיחת גלריה התאפשר את השימור הזה מכיוון שונה.
אדרי וסיבוני רוצים לתת מענה לדרישה ההולכת וגדלה לאמנות מקורית וזמינה שאינה שמורה אך ורק לאספנים ולבעלי ממון. בו בזמן, הם מבקשים להעניק בית, ליווי, וייעוץ לקהילה העצומה של אמנים ואמניות צעירים שפועלים בתוך ומחוץ לשוק האמנות המיינסטרימי, כאשר רבים מהם לא מתיישרים לתוך שום קטגוריזציה קונבנציואנלית ועושים את שלהם, בין שנגדיר זאת כאמנות רחוב, אמנות בת זמננו, אמנות אורבנית או אמנות פופ. הם מסורים ומחויבים לחיבור זה בין קהל צמא וסקרן לבין כשרונות שמבקשים להשמיע את קולם, בפלטפורמה יוצאת דופן, אקלקטית, ופתוחה לכל.
