18/10/2026
מסך לבן, השתקפות ברצפה, ודימוי של הרס שמתגלה רק במבט שני - השבוע בנונפיניטו אנחנו עם נעמה רוט.
זה שנים שערוצי הטלוויזיה שקועים כמעט ברצף אחד אינסופי של דיווחים. מול הרעש הזה, מסך הטלוויזיה בעבודה של רוט מקרין דווקא אור לבן בוהק, נקי מכל דימוי. רק במבט נוסף, דרך ההשתקפות ברצפה, נחשף דימוי אחר לגמרי - אש, עשן והרס, שמופיעים מבעד לשכבות של זכוכית ואור מלאכותי.
הפער הזה, בין מה שנראה מיד לבין מה שמתגלה רק בהמשך, חוזר גם בחומריות של העבודה. האור הלבן נחסם בסורגים בדמות עץ ופרחים, מנגנון של כליאה ושליטה שמתחפש לקישוט ביתי תמים. חלודה ובטון, חומרים של המרחב הציבורי, מחברים בין בנייה לבין הפרדה, בין יציבות לבין חורבן.
שני ראשים נשיים מבטון ניצבים בחלל כשומרות סף אילמות - בין אנדרטה, עדות ושריד שנשאר אחרי אסון.
רוט מנהלת כאן גם דיאלוג עם השפה החזותית של זאב רבן ועם "סגנון בצלאל", שחיברו בין אורנמנט, מקורות תנ"כיים, טבע ומקומיות לכדי דימוי אידילי של המקום. אצל רוט, אותה הבטחה חוזרת כצל רחוק - שריד של פנטזיה אוטופית שנשחקה אל תוך מציאות אחרת לגמרי.
כאמנית מיצב, רוט מפרקת ארכיטיפים תרבותיים ואדריכליים ובונה מהם מרחבים חומריים ורגשיים שמבקשים מאיתנו להסתכל שוב. ואז שוב.
התערוכה מוצגת עד 28.11.26
שעות פתיחת הגלריה:
רביעי-חמישי | 12:00-19:00
שישי-שבת | 10:00-14:00
עוד על העבודות של נעמה >>> לינק בתגובות
צילום פרופיל והצבה: אלעד שריג
A white screen, a reflection on the floor, and an image of destruction that reveals itself only on a second look - this week at NonFinito, we turn to Naama Roth.
For several years now, most TV channels have been caught in a single, unending broadcast. In contrast to the constant noise on the television screen at home, the screen in Roth’s work emits a bright white light, devoid of any image, like a promise yet to be fulfilled. On closer inspection, through its reflection on the floor, another image emerges - fire, smoke, destruction - peering at us through layers of glass and artificial light.
This elusive space between the visible and the hidden continues throughout the installation. The pristine white light is blocked by bars in the shape of a tree and flowers - an apparatus of policing and confinement disguised as innocent domestic decoration. Rust and concrete, materials drawn from the real public sphere, bring together construction and control with separation and destruction.
Two female heads cast in concrete stand as silent sentinels - somewhere between monument, testimony, and a remnant left in the aftermath of disaster.
Roth also enters into dialogue with the visual language of Ze’ev Raban, one of the founding fathers of the Bezalel style and of Hebrew design. Raban’s works helped shape an idyllic visual fantasy of the Land of Israel, where ornament, biblical sources, nature, localism, spirituality, and nationhood converged. In Roth’s work, that image returns as a distant echo - a remnant of a utopian dream transformed into a dystopian reality.
As an installation artist, Roth dismantles cultural and architectural archetypes and uses them to construct complex material and emotional spaces that challenge the viewer’s perception.
The exhibition is on view through November 28, 2026.
Gallery hours:
Wednesday-Thursday | 12 pm-7 pm
Friday-Saturday | 10 am-2 pm
More on Naama Roth’s work >>> link in comments
Profile pic and installation view: Elad Sarig
