04/04/2025
השראה , של איש אחד.
דויד גרוסמן החליט שהוא רוצה להיות סופר בעיצומם של נקיונות יום שישי, בזמן שמירק את רצפת דירתו. הוא היה אז בן 25, אחרי תואר בפילוסופיה ותיאטרון: "כמו ארכימדס באה לי הברקה באמצע הספונג׳ה: לא רוצה לכתוב עבודות. רוצה לכתוב סיפורים", גילה פעם. כך נולד "חמורים", סיפורו הראשון.
בריאיון שנערך איתו כשהוא בקושי בן 30, בתחילת דרכו כסופר, סיפר גרוסמן על משמעות תהליך הכתיבה עבורו: "זה מוכרח להיות אמיתי, כל מעשה הכתיבה. אני יושב וכותב ואני ממש מרגיש שמהתחתיות הכי עמוקות שלי נעקרת איזו אמת ומשהו מתמגנט דרך השולחן אל העט שלי. ואם קורה לי דבר כזה פעמיים־שלוש ביום, זה שיגעון. יכול בן־אדם לצפות ליותר מזה? אתה מוצא דברים שקודם אולי לא היו בך, או שלא היו מנוסחים בתוכך. משהו חדש שאני לומד אפילו על עצמי".
גרוסמן היה מודע לביקורות שנמתחו על סגנון הכתיבה שלו. היו כאלו שראו בעושר הלשוני שהפגין בספריו נמלצות וחגיגיות מוגזמת, ולעיתים אף חשבו שהטכניקה באה על חשבון המהות. כיום, כשגרוסמן הוא סופר בעל שם עולמי, נהפך סגנונו לסוג של חותם. אבל אז, כסופר צעיר, הוא התמודד עם הביקורות, ולא דחה אותן על הסף: "לא הייתי קורא למה שיוצא חגיגיות, אלא יותר תוצאה של מאמץ. אני לפעמים מסכים עם הביקורת הזו אבל זה נובע אצלי מאיזה מאמץ לגעת בכמה שיותר ניואנסים, כמה שיותר תחושות. ואני יודע שלפעמים אני מגזים בזה. כאילו הייתי מנסה לכתוב בשתי ידיים בכל יד משהו אחר ואז ההצלבה יוצרת את הגודש. אבל למרות החגיגיות אני חושב שעוברת איזו חיות שלא הייתי משיג בדרכים אחרות".
לטענות אחרות, שהוא "סופר של ספר אחד" הוא הגיב בהומור מלא תקווה: "פעם מישהו אמר עליי שאני סופר של ספר אחד. זה נכון, אבל הספר הזה עוד לא נכתב...ואולי גם הספר שאני כותב עכשיו זה הכל טיוטות של הספר הטוב". השנים הוכחו לספקנים שלטענה הזו אין שום בסיס.
מתברר שלדויד גרוסמן היה עוד חלום ישן. הוא עבד ב"קול ישראל" ככתב וכשחקן תסכיתים, תרם את קולו לדיבוב דמויות שונות בסדרה "פינוקיו", וטיפח חלום לשחק על הבמות: "אני נורא רוצה שיציעו לי תפקיד בתיאטרון. תמיד כשמראיינים אותי אני מגניב את זה כדי שאולי מישהו יזמין אותי לשחק תפקיד של משרת ג'".
דויד גרוסמן בן 71 שנים. הוא כבר לא צעיר בן 30, אלא סופר מוערך ואהוב, מגדולי הכותבים שצמחו לנו בשפה העברית. מאחוריו עשרות ספרים זוכי ספרים, לילדים ולמבוגרים, ולפניו - אנחנו מאוד מקוות ומקווים – עוד שנים רבות של כתיבה ויצירה.
ארכיונו של גרוסמן מופקד בספרייה הלאומית, ובתערוכת הקבע של הספרייה "אוצר מילים" תוכלו לחזות בכתבי יד של הסופר הנפלא.
ספרו לנו בתגובות איזה ספרים של גרוסמן הם חלק בלתי נפרד מהספרייה הביתית שלכם ושלכן.
בתגובה הראשונה תמצאו קישור לממתק נוסטלגי אמיתי – מפגש מעריצים שבו דויד גרוסמן בן ה-11 פוגש גיבור ילדות. בתגובה השנייה תוכלו לקרוא את הסיפור המרתק על פיסות היסטוריה ממלחמת יום כיפור ומעברו של גרוסמן לפני שהפך לסופר, שנכנסה לספר שיצא אחר מות בנו, אורי.
***
בהכנת הפוסט התבססנו על ריאיון שערך גדעון לוי עם גרוסמן בעיתון "הארץ" מיום 10 בפברואר 1984 ונמצא גם הוא בארכיון העיתונות הדיגיטלי שלנו.
***
בתמונה: דויד גרוסמן. צילום: אבי אוחיון, לע"מ.
